כללי

סאדברי בימי הקורונה

מאת רומי לביא

תקופת הקורונה

חברי הקהילה מספרים איך הם חווים את תקופת הקורונה, איך הם מעבירים את זמנם ומי חששו מהקורונה.

היי, איך הגבת כשגילית שאין יותר בית ספר?

מיקה (בת 14.5): אני נשארתי בבית גם לפני שגיליתי שלא יהיה בית ספר וממש התבאסתי והייתי מופתעת שלא יהיה בית ספר.

אורן (בת 10.5): אני הייתי גם שמחה וגם מבואסת. מצד אחד חברה בדיוק באה לישון אצלי אז שמחתי שאני לא צריכה להביא אותה לבית ספר, מצד שני הייתי עצובה שאין בית ספר.

אליה (9): התאכזבתי בגלל שבדרך כלל אני משתעממת בחופשים ובבית הספר יש לי יותר דברים לעשות. אני מתגעגעת לבית הספר ומקווה לחזור.

טובי (בת 11): היי, בהתחלה שמחתי אבל לאחר זמן בבית התחלתי להתגעגע לבית ספר ולחברות.

יואב (בן 12): בהתחלה התלהבתי ומאוד שמחתי אבל אחרי כמה זמן התבאסתי כי חשבתי שאני אוכל להיפגש עם חברים ולעשות הרבה דברים ואז אמרו שאי אפשר לצאת מהבית וזה ממש ביאס אותי. עכשיו אני מתגעגע נורא ורוצה לחזור.

לאני (בת 11): בהתחלה שמחתי אבל עכשיו אני רוצה קצת לחזור.

איך את/ה מעסיק/ה את עצמך בתקופה הזו?

מיקה: אני משחקת עם האחים שלי במשחקי קופסא, רואה סדרות בטלוויזיה, משחקת באקס בוקס ומנסה לא להשתעמם.

אורן: יש לי משימות שאני צריכה לבצע ואני בעיקר מציירת.

אליה: אני משחקת הרבה. אני משחקת עם אחותי וגם עם הכלב שלי ויוצאת איתו ועם אמא שלי לטיולים.

טובי: אני, אמא שלי ואחותי הקטנה התחלנו בפרויקט ציור על קירות ובינתיים ציירנו עץ ופרפר, אמא שלי גם פתחה ערוץ יוטיוב של משחקי תיאטרון שאפשר לשחק בבידוד אז אני עוזרת לה לצלם סרטונים, אני מנצלת את הזמן לקרוא הרבה ספרים ולאחרונה התחלנו להיפגש עם המשפחה של לאני. לפעמים אני עוזרת לאמא ואבא שלי להכין ארוחת בוקר או צהריים.

יואב: אני בעיקר מצייר, עושה ספורט, יוצא לריצות עד 100 מטר ומשחק בטלפון.

לאני: אני מכינה אוכל, עושה יצירות, צופה בטלפון, רוקדת, מתאמנת ורואה סרטים. עכשיו גיליתי שאפשר גם להיפגש עם חברות אז אני נפגשת איתן.

מה קשה לך ומה כיף לך בזמן הבידוד?

מיקה: הכי קשה לי שאני לא יכולה לצאת מהבית, לפגוש חברים ומשפחה, לטייל ולבלות והכי כיף לי שאני יכולה להיות עם המשפחה שלי, לשחק איתם ולבלות איתם בבית.

אורן: מה שקשה זה שאני לא יכולה לשחק עם חברות ומה שכיף זה שאני מוצאת זמן ליצירה ולעשות דברים שאני אוהבת.

אליה: מה שקשה זה שיש רגעים של שעמום וזה קשה לי לא לעשות שום דבר. מה שכיף לי זה שאני משחקת עם הכלב שלי בכדור ואני צופה בטלוויזיה בתכניות שאני אוהבת.

טובי: כיף לי שיש לי הרבה זמן עם המשפחה והחתולים שלי. קשה לי שאני כמעט ולא יוצאת מהבית ושאני לא יכולה להיפגש עם חברות או סבא וסבתא ואני גם מתגעגעת לבית ספר.

יואב: הדבר שהכי קשה זה לא להיפגש עם חברים ולא ללכת לבית ספר. הדבר שהכי כיף זה שאני בבית ויש לי זמן לעשות דברים שאני לא תמיד מספיק.

לאני: מה שהכי קשה לי זה שאי אפשר להיפגש עם חברים ומה שהיה לי הכי כיף זה להיות עם המשפחה.

האם פחדת מהקורונה או שאת/ה חושש/ת ממנה עכשיו?

מיקה: בהתחלה ממש פחדתי מהקורונה אבל עכשיו זה התחיל להיות שגרה אז אני פחות מפחדת.

אורן: לא, לא פחדתי.

אליה: לא, אני לא ממש פחדתי.

טובי: אני לא כל כך פוחדת מהקורונה אבל אני מפחדת שסבא וסבתא שלי ידבקו.

יואב: בהתחלה היו חששות אבל עכשיו אני פחות מפחד ויותר משועמם. 

לאני: לא.

רומי (מראיינת, בת 14): אני חווה את הקורונה כהזדמנות לפעול, לעשות דברים שאני צריכה או רוצה, הזדמנות לחשוב ולהבין שלהיות בבית כיף משום אני מבלה עם המשפחה שלי ומטיילת איתם בשדות. החלטתי גם שאני רוצה ליצור אלבום על הקורונה עם תמונות שצילמתי מתקופה זו. בזמן הבידוד לרובנו יש עליות ומורדות אבל בסוף כולנו נחזור לשגרה ואני באמת מתגעגעת אליה. מקווה שהקורונה תחלוף במהרה וכולנו נחזור לבית הספר ולהיפגש עם החברים והמשפחה.