אמא.

Posted on Posted in כללי

"אמא, אני אוהב את החיים" אמר בני בן ה 11.

זו לא הפעם הראשונה שאמר את זה. הפעם הקודמת שזכרתי הייתה בסביבות גיל 5, בגן חובה.

מאז עברנו הרבה. השנתיים האחרונות בבית הספר היו מסע קשה והתמודדות מול מערכת נוקשה, שיפוטית, מיושנת וחסרת כלים לתמוך בילדים שלהם צרכים קצת שונים.

היה חוזר מבית הספר, משליך את התיק בכוח על הרצפה, בועט בו, בועט ובוכה. הטכס היה קורה לעיתים קרובות. אמר ששונא את בית הספר ולא יכול יותר. רוצה לגדול כבר, בבת אחת. לא לעבור את כל השנים האלו שמחכות לו עד שישתחרר מהכלא הזה.

בני לא תפקד בבית הספר. על שיעורי בית לא היה בכלל מה לדבר.  עשינו אבחונים, נתנו תרופות ללא השפעה (חוץ מתופעות לוואי). חיפשנו לו מסגרת.

מצאנו את סאדברי.

מהו בית ספר דמוקרטי סאדברי?

סאדברי וואלי נוסד במסצ'וסטס ב1968  ע"י קבוצת הורים שרצו שינוי. מאז כמעט חמישים שנה עובד ללא הפסקה. בארה"ב ובעולם ישנם כיום יותר מ 40 בתי ספר בדגם סאדברי.

בישראל קיימים שלושה, כנף ברמת הגולן, סאדברי ירושלים וסאדברי עמק האלה, וישנן עוד התארגנויות הורים לקראת הקמה.

בית הספר מבוסס על ההנחה שכמו כל בני אנוש, ילדים זקוקים לחופש על מנת למצות את מלוא הפוטנציאל שלהם. הם סקרנים מטבעם ואם לא נדכא אותם ונכפה עליהם תכנים, יגיעו לכל הכלים שיזדקקו להם על מנת להגשים את מטרותיהם ושאיפותיהם.

חוקים יש והרבה. הרבה יותר מבתי ספר ממלכתיים. בית הספר מתנהל בצורה דמוקרטית. הקהילה, ילדים ואנשי צוות מחוקקים חוקים באסיפה. מידי יום מתכנסת ועדה לזכויות הפרט (להלן וז"פ). המורכבת מילדים ואנשי צוות. בוזה"פ דנים בתלונות על הפרות של חוקים, מצד ילדים וחברי צוות. ועל בעיות בין חברי הקהילה.

בני עבר תהליך, בהדרגה קיבל על עצמו את החוקים והנהלים. אמר שבבית הספר הקודם הונחתו עליהם חוקים, לא תמיד הבין את ההיגיון שלהם. כאן כולם ביחד קובעים, דנים, מתווכחים. יש לילדים חלק בכך.

ישנם וועדות או תאגידים המורכבים מילדים ואנשי צוות. המוציאים לפועל החלטות שונות. למשל תאגיד מחשבים, ועדת חגים, תאגיד טיולים, ועדת ניקיון ועוד. הילדים פעילים לפי בחירתם. בני פעיל בתאגיד מחשבים ובוועדת קבלת תלמידים.

בהשקפת העולם של בית הספר למידה מתרחשת בכל מקום ומכל דבר. ישנו לוח קיר גדול בסאדברי, אך צורת הלמידה המוכרת, של מורה העומד ומדבר מול תלמידים, הינה רק אחת מני רבות.

את הדברים החשובים ביותר הילדים לומדים תוך כדי משחק, במיוחד המשחק החופשי. היכולת לאינטראקציה בין אישית, למשא ומתן, פתירת בעיות, יצירתיות, יוזמה. נלמדים במידה הרבה ביותר במשחק. בשל מיעוט הזמן החופשי בבתי הספר, ושיעורי הבית הרבים אין מספיק ממנו. (מי שרוצה להעמיק ישנו מאמר של פיטר גריי על חשיבות המשחק http://alaxon.co.il/article/%D7%AA%D7%A0%D7%95-%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A9%D7%97%D7%A7/   )

אם ניקח למשל איש הייטק, על מנת להתמקצע יכול ללמוד שפות תכנות. יכול להעמיק את ידיעותיו באנגלית בקורס על מנת לשוחח חופשי עם לקוחותיו. לאותו אדם יהיה הרבה יותר קשה לרכוש מיומנויות בין אישיות, משא ומתן, התמודדות עם בעיות. כיוון שהם נלמדים בתהליך של סוציאליזציה ארוכה בילדות. בתי ספר גרועים בהקניית מיומנויות אלה.

כאן בסאדברי מכירים בחשיבות המשחק, בני יכול לשחק עם חבריו שעות רבות.

בית הספר מבוסס על אמון, אמון בילדים אמון במבוגרים. קשה לבסס קשר ללא אמון. וכנראה זו אחת הבעיות של בתי הספר הרגילים. בפינלנד כשנשאלו מה סוד הצלחת מערכת החינוך שלהם, אמון היה אחת מהתשובות שנאמרו.

 

השינוי המהותי ביותר לגבינו מתרחש בבית. האוירה שהשתנתה לטובה משפיעה על רווחת כל בני המשפחה. המתח שהיה באויר נעלם. נוצר קשר אחר עם בני. אנחנו משוחחים, מרבה לשאול אותי שאלות.  לפני שבועיים דיברנו על המשמעות של אחוזים, בשל משחק שרצה לשחק . לפני מספר ימים אמר לי שבכוונתו לבקש מאשת צוות ללמוד אנגלית. כיוון שרוצה לדעת אנגלית טוב. על מנת לתקשר חופשי עם גיימרים אחרים.

"זה רעיון מצויין" אמרתי. לא לחצתי. לא שאלתי שוב. אני מאמינה בו.

עכשיו יש לנו את החופש ללמוד.
מעוניינים לשמוע עוד על סאדברי?